ולפעמים זה קורה: רשת הביטחון שפרשנו היא הכרחית, אבל לא מבטיחה הגנה הרמטית, ופתאום מתברר שהנער גלש לתהום שכל כך ניסינו למנוע ממנו.

 

מבהיל? נכון, אלא שבהלה היא הדבר האחרון שאנחנו צריכים פה. עלינו להתנהל ממקום מחושב, מתבונן ואחראי - כל מה שבהלה לא מאפשרת.

 

לכן, השלב הראשון יהיה להשהות את התגובה, עד שנצליח לשלוט בה. השאיפה היא שהתגובה לא תקים מחסום על ציר התקשורת שבינינו לבין המתבגר, אלא להיפך: תפתח את הדרך כך שנוכל להמשיך לנוע בה ביחד.

 

חשוב לזכור שתקשורת היא דו-סטרית, ולכן יש צורך לפתוח לתנועה את שני הצדדים, גם שלנו וגם של הנער. ננסה להכין את עצמנו לשיחה על ידי התייחסות לרצונות וליכולות של כל אחד מהצדדים.

 

את השיחה ננהל מתוך רצון אמיתי להבין את עולמו של הנער, על מנת שנצליח להיות מבוגרים משמעותיים בתהליך שהוא עובר.